לא תמיד טיפול תרופתי מהווה אופציה מתאימה ואז מחפשים פתרונות בשיטות שאינן פרמקולוגיות. אחד מהשיטות שנותנות תקווה היא נוירופידבק.
היום הטיפול התרופתי בהפרעת קשב נחשב היעיל ביותר. אמנם לא כל הורים לילדי קשב מוכנים להתחיל טיפול תרופתי ומחפשים מענה בתחומי טיפול שמבוססים על התערבות לא תרופתית. לעיתים טיפול תרופתי גם יכול לגרום לתופעות לוואי בלתי נסבלות ובחלק מהילדים נאלצים לפסול את האפשרות הזו.
ישנו מגוון רחב של טיפול לא תרופתיים. חלקם מבוססים ראיות במחקר וחלקם גם מפוקפקים עד מאד.
אחת מהשיטות המדוברות בשנים האחרונות היא שיטת נוירופידבק. הטיפול מתבסס על יכולת שלנו לזהות באמצעות טכנולוגיית EEG סוגים שונים של פעילות חשמלית של המוח ולזהות דפוסים מסוימים שאופייניים להפרעת הקשב. במהלך הטיפול מוקרן למטופל סרט או שהוא משחק במשחק מחשב כייפי. אם האלגוריתם מזהה פוטנציאלים חשמליים של הפרעת הקשב הוא נותן "קנס" בצורה של שיבוש הפעילות המהנה- החשכת המסך, שיבושים של הקול, האטה או הפסקה של המשחק וכדו'.
המטרה של הטיפול לאמן את הילד "לכוון" את פעילות המוחית שלו לרמות תקינות של קשב ואימפולסיביות. זה מתאפשר לכאורה הודות לפלסטיות של מערכת העצבים או "גמישות מוחית"- BRAIN PLASTICITY. התאים של מערכת העצבים יכולים לפתח קשרים בהתאם לפעילות שגרתית ואינטראקציה של האדם עם הסביבה.
התחום של נוירופידבק מתפתח יחד עם התפתות הטכנולוגיה. אם בעבר הציוד לטיפול היה מתאים רק למכונים מיוחדים היום קיימים בשוק מכשירים לשימוש ביתי כאשר ההרכבה של האלקטרודות לא מצריכה מעורבות של אדם מוסמך.
ומה לגבי הוכחת היעילות? ישנה כמות גדולה של פרוטוקולים שונים ומכשור שונה לטיפול. מה שמאד מקשה על ביצוע מחקר עם מתודולוגיה טובה. בגדול, ניתוח המחקרים שנעשו עד כה נותן לא מעט עדות כי השיטה היא יעילה וההשפעה שלה נשמרת לטווח זמן ארוך יותר לעומת הטיפול התרופתי שברגע שלא נוטלים אותו ההפרעה חוזרת. המחקרים לא ראו תופעות לוואי בעלות משמעות של הטיפול, מה שגם מהווה יתרון לעומת הטיפול התרופתי.
חשוב למצוא אנשי מקצוע שהוסמכו לטפל בשיטה באופן פורמלי, רכשו ניסיון ומשתמשים בפרוטוקולים מקובלים.
אני מאמין שהתקדמות הטכנולוגיה והמחקרים בעתיד עוד ייגלו לנו הרבה תועלת של שיטה זו בטיפול בקשב.
